<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף ד.</h2>
על הנסים ועל המלחמות לא אתפריש מה מלחמות היו שם, ושמא מלחמות של ישראל עם עמלקיים דכתיב והרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף, וכל אותם חמשה ושבעים אלף לא היו אלא עמלקיים כדאית' באגדה דמגילה. כשעמד המן הרשע גרסינן, ולא גרסינן עליהם. הפרת את עצתו שחשב לתלות את מרדכי, ונתלה הוא בעצמו עליו, ונתקיים חופר גומץ בו יפול [קהלת י']. ותלו אותו ואת בניו על העץ אשר הכין למרדכי, ונדרש באגדה שאותו העץ קוץ היה, כדאמ' יבא קוץ ויתלה על הקוץ, ושאר עצים תפוחים ואגוזים לא רצו לקבלו, כדמפורש במדרש אבא גוריון שכל אחד מן העצים הביאו ראייה לדבריהם, עד שבא קוץ וקבלו, והיינו ותלו אותו ואת בניו על העץ המוכן לו מששת ימי בראשית.
[באילו הימים אין אומרים למנצח, משום דכתיב ביה צרה, בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים ולמחרתו, בערבי ימים טובים וימים טובים, באסרו חג לאחריהם, במוצאי שבת, בתשעה באב משום דכתיב ביה קרא עלי מועד, ביום המילה, וחולו של מועד, ומערב יום הכפורים עד אסרו חג של סוכות. וכל אילו הימים אין אומרין תחינה מניסן עד מוצאי פסח, מסיון עד מוצאי עצרת, בערב ראש השנה ליוצר אין אומ', ובערב יום הכפורים ובנישואין אין אומרים למנצח].
<h2>דף יז:</h2>
ה' שפתי תפתח ופי כו', צריך להתחיל מיד לאחר גאל ישראל, כדי לסמוך גאולה לתפילה דאמר ר' יוחנן [ברכות ד' ע"ב] איזה בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה, שמסדר שבחו של הק' קודם תפילה ואח"כ יתפלל. וכן מצינו במשה רבינו שאמר אשר מי א—ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, ואח"כ התפלל אעברה נא ואראה. ותקנו להתפלל בכל יום י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות בק"ש. וביבנה תקנו ברכת המינים כנגד אח"ד שבק"ש, וכולן י"ט הן. טעם אחר בבראשי' רבא י"ח פעמים מזכיר האבות בתורה, וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות בתפילה, וא"ת י"ט הן, והנה ה' נצב אינו מן המניין, וא"ת י"ז הן, ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מהן. בויקרא רבא בפרש' קמיית' א"ר שמואל ב"ר נחמן בשם ר' נתן י"ח ציווים כתובים בפרשת משכן שיני מואתו אהליאב עד סוף הספר, כנגד י"ח חליות שבשדרה כנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפיל[ה], וכנגד י"ח אזכרות בהבו לה' בני אלים. ובשוחר טוב כנגד יענך ה' ביום צרה, [שיש י"ח מזמורים עד אותו מזמור ואם תאמר י"ט הן הרי בתפיל' החול י"ט ברכות עם מצמיח קרן ישועה, י"ח ברכות כנגד י"ח מזמורים מראש תהילים עד יענך ה'], ולמה רגשו גוים אינו מן המניין, שאינו מזמור בפני עצמו. וברכת המינין אינה מן המניין דביבנה תקנוה, ולא ניתקנה עם האחרות. [ויחשביה עלי לשיכורה, מיכאן לשיכור שאסור להתפלל. ואני אשר ב"ר יעקב הלוי מאוזנברוגא שמעתי מפי ה"ר אלעזר הדרשן זצ"ל שיכור אל יתפלל, אבל שתוי יתפלל, רמז מן הפסוק ראשי תיבות שפתי, תפתח, ופי, יגיד, שתוי]. ולכך מפסיע ג' פסיעות לפניו, דכתי' ורגליהם רגל ישרה הרי ג' רגלים, והן ג' פסיעות קודם תפילה, ואח"כ ישרה שמיישרין את תפילתם. וכה"א שאו מנחה ובואו לפניו השתחוו לה' וגו', כלומר, עשו עצמכם כאדם המביא דורון לפני המלך, וכשהוא מגיע לפניו ממהר ומפסיע שלש פסיעות ומשתחוה, וזהו השתחוו לה', בברכת [מגן] אברהם. הג"ה לכך אנו כורעים בתחילת מגן אברהם, לפי שנאמ' ואקוד ואשתחוה לה' אלקי אדוני אברהם, נמצא שיש כריעה באברהם. ומה שאנו כורעים במודים, מזה הפסוק ואשתחוה למלך, ומתרגמינ' ומודינא למלכא, וכן והשתחויתי בבית רימון, מתרגמינן באישתמודתי. וכף רגליהם ככף, הרי ג' רגלים, והן שלשה פסיעות לאחר תפילה. ד"א מלאכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה ידודון בחזירה, וכמה שלש פסיעות כנגד מחנה ישראל, וכנגדן ג' פסיעות שאנו עושין אחר התפילה, וכן הג' שלפני התפילה.
ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כדי להזכיר שמותן של אבות, דאמ' מר מניין שאמ' אבות שנ' הבו לה' בני אלים. הא-ל הגדול על שם אברהם [שנא'] ואעשך לגוי גדול, כלומר גוי של הא-ל הגדול הגבור והנורא והרי גדולתו נראין עליו תמיד, ועל ידי אבות הראשונים נודעו תחילה, שנ' [דה"י א' ט"ז] ויתהלכו מגוי אל גוי לא הניח לאיש לעושקם, ועוד היום הזה לא הניח לבניהם שה פזורה אומה יחידה בין שבעים אומות, ובגדולתו ובגבורתו ובנוראותיו מגין עליהם לאמיתן, והרי הוא להם צינה וסוחרה, ובכן חזרה עטרה ליושנה. וקבעו בה א-ל עליון לפי שנתברך א-ל עליון על ידו, וגם הוא נתברך בא-ל עליון ברוך אברהם לא-ל עליון, וברוך א-ל עליון קונה שמים וארץ. ולכך קבעו בה קונה הכל גומל חסדים טובי' דרשינ' [תנחומא וירא ב'] כל אורחת ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו מי נוצר בריתו, אברהם על המילה. וראשי תורה ואמצעיתה וסופה חסד, וירא אליו ה' שביקרו ביקור חולים ועמד עליו, וכיון שראהו אברהם עומד רצה לעמוד מפניו, עד שאמר לו שב ואל תצטער, אמ' לפניו רבונו של עולם וכי דין הוא שאהיה יושב ואתה עומד, א"ל אל תתמה שהרי עתידין בניך בני ארבע וחמש שנים, עתידין לישב על הספר ואני עומד עליהם שנ' אלקים נצב בעדת א-ל, מיד עמד וקילס להק', שנ' ותתן לי מגן ישעך שעזרתני נגד המלכים וימינך תסעדני, שאתה אחזת במילה ואני קוצץ, שנ' אשר כרת את אברהם ברית. וענוותך תרביני שאני יושב ואתה עומד (כדי) [הרי] שגמל לו הק' החסדים טובים לאברהם. הג"ה. תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אשר נשבעת לאבותי' מימי קדם. למה אנו אמ' אמת ביעקב וחסד באברהם, בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, ולקח המאכלת לשוחטו, אמ' לו הק' אל תשלח ידך אל הנער, א"ל אברהם אניחנו שהרי ציותני לעוקדו ולשחטו לפניך, ועכשיו מטריחך לבראות יצחק אחר שיקרא בו זרע מאותו יצחק, שהרי דברך לא ישוב ריקם שאמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, אמר לו הק' אני מצוך [שאפילו] שום מום ושום רמז לשחיטה לא תעשה לו, זהו ששנה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, שהזהירו שלא לעשות לו מום. השיבו אברהם שלא יניחנו עולמית, אם לא ישבע לו, שבשעה שיחטיאו בניו לפניו שיזכור להם עקידת יצחק ויכפר עונותיהם [וכן עשה מיד נשבע לו], וזהו, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. כך מפורש במדרש ר' תנחומא. אחר השבועה נתחרט אברהם אבינו שלא יפה עשה על שהשביע [את] אדונו, ובשעה שיבקשו בניו מחילה, היאך יבקשו ממנו על ידי השבועה, כלום יש עבד שמשביע אדונו ואומ' לו עשה לי דבר זה למחילה בשבועה שנשבעת לי. אמ' לפניו רבונו של עולם לא נאה לבניי שבשעה שיצטרכו בניי שישביעוך בשבועה, שאתה הוא רבם והם עבדיך ואתה הוא אביהם והם בניך, אלא עשה עמי חסד בעבור שמך הגדול שנ' [תהלים כ"ה] כל ארחות ה' חסד. ותן לי ערב בדבר זה שאוכל לדבר ולשאל כל צרכי, ואיני צריך לערב יותר ממך, ולא אשאלך בשבועה, וזהו [ה]חסד שתעשה עמי שהרי מדין נפטרת ממני, שעשית מה ששאלתי לך שנשבעת לי ואני לא שאלתי ממך אלא השבועה, אמ' לו הקב"ה עכשיו אעשה לך לפנים משורת הדין, ואתן לך ערב והא לך חותמי בערבות שהרי חותמו של הק' אמת, שנ' [ירמיה י'] וה' אלקים אמת, ולפי שנתן חותמו ביד ישראל שהן נתבעין מן הערב תחילה, לכך נאמ' אמת גבי יעקב, שהרי על שמו נקראי' [שנא'] בית יעקב. ולפי שעשה חסד עם אברהם לעשות [לו] לפנים משורת הדין, נאמר חסד גבי אברהם, דכתי' תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו. הה"ד קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת, באותן שיהו מזכירין לפניו אמת שנתן לאברהם בערבות, והוא חותמו בכמה מקומות הק' נקר' אמת, שנ' ואמת ה' לעולם. ע"כ תוספת. וזוכר חסדי אבות כד"א ה' יראה לו, יהי רצון בשעה שיהו באים בניו של [יצחק לידי] עבירות מעשים, תהא נזכרת לפניו אותה עקידה, ותמלא עליהם רחמים, ואומר [חבקוק ג'] ברוגז רחם תזכור, כמו אברהם תזכור, שהרי רחם עולה בגי' למניין אברהם. וקבעו בה ומביא גואל לבני בניהם וכו', לפי שאבות העולם מתפללים על הגאולה, כי הא [ב"מ פ"ה ע"ב] דאליהו הוה שכיח במתיבתא דר' כו' עד ואוקימהו לכולהו בהדי הדדי ודחקי שעתא ואתי משיחא בלא זימנא. ולפי שמעשים הללו על ידי אברהם נעשו, קבעו וסדרו בהן את שבחיו, יחשב כמי שמזכיר על כל דבר ודבר [שמו של] אברהם. ודוגמא והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני [דניאל ט'], למען ה' מבעי לי', אלא למען אברהם שקראך אדון [ברכות ז' ע"ב], הרי כשרוצה להזכיר שמו מזכיר שבחו, לכך סדרו כל זה, שהרי שבחו של אברהם הוא מונה, והכל מעין אברהם, כדאמ' סדר של (אברהם) [הבדלות] הוא מונה.
נקדש את שמך בעולם. נמצא בסודות של גאונים שאסור לספר משיתחיל שליח ציבור נקדש עד שיגמור כל הקדושה. עד הא—ל הקדוש יש שבעים ושתים תיבות, כנגד ע"ב שמות של שם המפורש, שהיו חקוקים על מטה האלקים. וזכר ליציאת מצרים לקיים מה שנא' למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים, יסדו תיבות קדושה זאת בע"ב תיבות, זכר לקריעת ים סוף שנבקע בע"ב שמות של שם המפורש. וא"ת הא איכ' ע"ד תיבות, ויש להשיב, דאין אומ' כן כתוב, אלא ככתוב ע"י נביאך. וכל הללוי—ה אין למנות שתי תיבות, אלא אחת, והביא לי ראייה ממסכת סופרי' [פ"ה] שתיבת הללוי—ה אינ' אלא תיבה אחת, ומחברת היא ומנויה עם שאר תיבות, שכתוב' ב' תיבות, ואינ' אלא אחת, כגו' שלהבתי—ה, במרחבי—ה. תוספת. ואני אשר ב"ר יעקב הלוי שמעתי מרבותי שיש כ"א תיבות מנקדש עד השם, כנגד כ"א מהאזינו [השמים] עד השם. וכן כ"א תיבות מחזון ישעיהו עד השם, כנגד שם של אהי—ה העולה כ"א, על כן אי' לומר כי אם ככתוב ולא כן כתוב.
אתה חונן [ברכות ל"ג ע"א] א"ר אמי גדולה דיעה שניתנה בתחילת ברכת של חול, והיא אתה חונן, ויסוד הוא דקאמר בסיפרי [נשא מ'] ויחונך הדעת. ואנו מבקשים שיחוננו בדעת בבינה ובהשכל לעבוד אות' בלב שלם, ולהבן לשאל צורכינו ולהשכיל באמיתו ולשוב אליו. והחזירנו בתשובה שלימה לפניך שנעשה תשובה כהוגן, ולא כאנשי ננוה שעשו תשובה שלא כהוגן. הרוצה בתשובה שמכריז ואומ' שובו בני אדם. [ורפאינו ה' ונרפא אע"פ שיסדו ברכת רפואה בברכה שמינית אין לשאול צרכיו אלא בשומע תפילה]. והעלה רפואה שלימה שלא נצטרך לרופא בשר ודם. רפאינו ה' ונרפא. שימו על לב אנשי צרפת ואיי הים, ששקר בימינכם ובשמאלכם, שאתם בודים מלבבכם [ומוסיפים] כמ' וכמה תיבות בתפילתכם, אשר לא עלתה על לבם של חסידים הראשונים שתקנו לנו [התפילות] במקום קרבנות, וכל ברכה ותפילה שתקנו, הכל היה במשקל ובמדה באותיות ובתיבות, שאם לא כן, אז היה ח"ו לתקן תפילתינו כעין זמר של הגוים הערילים, על כן שימו לבבכם ואל תוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה, להוסיף ולגרוע תיבות ואותיות בתפילתכם, כי שמעתי אומ' שאתם מוסיפים תיבות הרבה בברכה זו. יש מכם אמ' [רפאנו ה' אלקינו, וזהו טעות גמור, שהרי פסוק מלא הוא בירמיה [י"ז]] רפאיני ה' וארפא. ועוד יש מכם שאומ' והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואי', גם בזה ניצנצה רוח עיועים, לפי שמצאתם בפסוק הסולח לכל עונינו הרופא לכל תחלואינו כי זה הבל ורעות רוח. שהרי כתב רבינו החסיד, שאין בברכת רפאינו כי אם כ"ז תיבות וק"ן אותיות, כ"ז תיבות כנגד כ"ז תיבות בפסוק ויאמר אם שמוע תשמע עד כי אני ה' רופאיך, וכנגד כ"ז אותיות באלפא ביתא עם הכפולים, לומר לך, אם כן תשמור התורה שניתנה בכ"ז אותיות אז אני ה' רופאיך, ה-ו-י'-ה' שם המיוחד הוא מוצא ממנו שם אחד, שהוא כ"ז אותיות ובו ריפא אלישע את המים, ואף משה רבינו ריפא בו את מי המרה, על כן סמך למי מרה כי אני ה' רופאיך. וכ"ז אותיות בפסוק הרופא לכל תחלואי(נו)[כי], וכן תמצא כ"ז סמכין בהלל, וכן תמצא [כ"ז י'] בפרשת ציצית, וכן תמצא כ"ז ה' בפרשת קדושים תהיו, וכן תמצא כ"ז חקים במשנה תורה, וכן תמצא כ"ז קו"ף מבראשית עד ברא אלקים לעשות, וכן תמצא כ"ז נון בק"ש, וכן תמצא כ"ז תוי"ן בתהילה לדוד, וכן תמצא בחומש כ"ז פסוקים שסופן ה' אלקיכם, וכן תמצא כ"ז דורות מבריאת עולם עד שנכנסו לארץ, וכן תמצא כ"ז אלקי ישראל בתורה ובנביאים. וברך את שנתינו גרסינ' ולא שנותינו. ומלכות זדון כדכתי' ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזביהם יכלו. פושעים הם מלכות זדון, וחטאים הם המינים, ועוזביהם הם המשומדים. למשומדים אל תהא תקוה [ברכה זו ביבנה תקנוה לפי שרבו המשומדים ויסדו לקללם בכל יום] שלא תהא להם תקוה, שלא יהו חשובים, ולא ילשינו על ישראל, שאין דיבור של עני נשמע כדיבור של עשיר. ולירושלים עירך ברחמים תשוב, כעניין שנ' [זכריה א'] ושבתי לירושלים ברחמים וגו'. בבניין עולם כעניין שנ' לא יוסיף לבא בך [עוד] ערל וטמא. רצה ואישי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון. לא גרסי' מהרה, דהא על נשמת צדיקים שמקריב מיכאל בכל יום על מזבח של מעלה נתייסדה תפילה זו, כמו שמצינו באגדה דעשרה [הרוגי] מלוכה כשעלה ר' ישמעאל לרקיע מצא מיכאל המלאך מקטיר על המזבח, ואמ' לו ר' ישמעאל וכי יש מזבח למעלה, אמ' לו הן, אמ' לו ומה אתה מקריב עליו, א"ל נשמת צדיקים וכו', לכך ביטל רבינו הלוי לומר מהרה. אתה חונן לפני כל הברכות, לפי שכל אדם שאין בו דעת אסור להקריב.
בפר' במ' בהמה יוצאה, [שבת נ"ה ע"א] והתוית תיו שמואל אמ' תמה זכות אבות ור' יוחנן אמ' תחון זכות אבות, ומשמע מפי' רש"י דשמואל ארשעים קאי, ור' יוחנן אצדיקים, ולא פליגי, ותמיהני, דהא התם בסמוך מפרש ר' יוחנן דמימי חזקיה תמה זכות אבות, דכתיב [ישעיה ט'] למרבה המשרה וג' עד קנאת ה' צבאות תעשה זאת. אלא בזכות אבות משמע דאין חילוק בין צדיקים [בין] לרשעים, אלא כולהו אמוראים אצדיקים קאמ', ושמואל הכי קאמ' יחזקאל הנביא לצדיקים שבימיו, תמה זכות אבות אפילו לצדיקים אחרים, ואעפי"כ כדיי אתם שתיושעו בזכות עצמיכם. ור' יוחנן אמר תחון זכות אבות, אעפ"י שאחרי' אפי' לצדיקים תמה. והכי נמי מוכח מדדריש ריש לקיש ור' שמואל ב"ר נחמני מיירי התם בצדיקים, אבל כולי עלמא דתמה זכות אבות, ואם כן היכי מצלינ' האידנא בזכות אבות. ונ"ל דסמכו אהא דאשכחן בויקרא רבא בסוף פרש' [ל"ו ו'] טובא אמוראי דאמרי התם תמה זכות אבות עד ר' אחא אמ' לעולם זכות אבות ואמהות קיימת, שנ' [דברים ד'] כי א-ל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. אפרים יליכ"ה. שלום רב ד' שלומות הן כנגד ד' רוחות העולם. אלקי נצור לשוני מרע כדאמ' מר בריה דרבינא בתר דמצלי, אמר הכי אלקי נצור לשוני מרע, כמו שמור לשוני מרע, על שם המקרא נצור לשונך מרע, מדבר רע. ושפתותי מדבר מרמה, מלהיות אחד בפה ואחד בלב. ולמקללי נפשי תדום שלא אענם ואהי' כעלוב. נפשי כעפר לכל תהיה כמ' שכתוב ותשימי כארץ גיוך, כלומ' כמ' (שהעם) [שהעפר] דייש לכל, כך אני נידש שלא אזוח דעתי. עד יהיו לרצון אמרי פי. א"ר יוחנן בתחילת תפילה אמ' ה' שפתי תפתח, ובסוף יהיו לרצון אמרי פי. ומאי טעמ' תקנו ליה אחר תפילה, הואיל שאמ' דוד אחר י"ח מזמורים, והוא סוף המזמור השמים מספרי', שהוא מזמור י"ט, וברכת המינין אינ' בכלל י"ח ברכות, כדאמ' [ברכות כ"ח ע"ב] ביבנה תקנוה. שלום רב בסוף התפילה י"ח ברכות, לפי שיש מויקרא אל משה עד זאת תורת זבח השלמים, י"ח פרשיות. הקרבנות נקראו שלמים, מפני שעושי' שלום בין ישראל להק', כמו שנדרש בזבחים. קרבנות ואפי' הוא כהן, והתפילות כנגד תמידין תקנום. ואתה חונן לאדם דעת יותר מן הבהמה, ובינה להבין דבר מתוך דבר, השכל מוצלחת, אתה חונן א' וחוננו ב' כנגד חכמה ותבונה. י"ז תיבות באתה חונן כנגד י"ז ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ובקהלת י"ז חכם. החכם ד', וג' חכם, וב' וחכם, א' כחכם, י"ו אחכמה, וי"ו קוראי' בשבוע בשבת עם המפטיר, וי"ז אמירות בתמניא אפי, וי"ז עולות בפרשת פנחס. מפי אפרים יליכ"א.
<h2>דף יח.</h2>
שלום רב ד' שלומות הן כנגד ד' רוחות העולם.
<h2>דף כא.</h2>
ונוטל ס"ת וקורא כהן ולוי ישראל, כנגד אברהם יצחק ויעקב. ברוך שנתן תורה. תמצא בה מ' תיבות כנגד מ' יום שעמד משה בהר לקבל התורה, והמוסיף עליהם פסוקים אחרים אינו אלא טועה, כגו' ואתם הדבקי'.
ברכת התורה לפניה מברך ונתן לנו את תורתו לפי שעדיין לא קרא בה, אבל אחר שקרא בה מברך תורת אמת, שכל מה שקרא אמת הוא. וחיי עולם כדכת' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ומתרגמ' ויחי בהון חיי עלמא. נטע בתוכינו היא התורה כדכת' וכמסמרות נטועים בעלי אסופות, הם תלמידי חכמים.
<h2>דף כא:</h2>
נראה לי דאע"ג דקיימא לן [ברכות י"א ע"ב] השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך, (אפילו) [אבל] לאחר קריית שמע אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה, השכים לשנות קודם שילך לבית הכנסת ויקרא פרשת תמידין ובירך, אפילו הכי צריך לברך מקמי פרשת תמידין לא אמרינן אין צריך לברך שכבר נפטר בברכה והשכים לשנות מקמי בית הכנסת. דלא דמו דהתם כולי עלמא מברכין באהבה רבה כולי שתא, דבשחר מברך שתים לפניה [שם ע"א], הילכך נפטר באהבה רבה, אבל השכים לשנות קודם בית הכנסת, כיון דזימנין דמאנסי אינשי באונס שינה או בחולי זקנה וטירדא לא מצי משכימי לשנות ורובא דעלמא לא קיימי לשנות, הילכך אפילו משכימי לישנות נמי ובירך לא פטר ברכה דתמידין דבתרה, ומשכי' לשנות לאו חובה היא, וברכת אהבה רבה חובה היא, והילכך הקורא לתורה מתקנת עזרא [ב"ק פ"ב ע"א], אע"ג דלאחר קריאת שמע היא דלא מפטר באהבה רבה, וצריך לברך בין לאחר גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין. אפרים ב"ר יעקב.
למוסף קורין ארבעה בפרשת תמידין, ואינו אומר בפרשה ראשונה אלא שמונה פסוקים לשלשת הקוראין. לפיכך כהן עד שנים ליום עולת תמיד, ולוי חוזר על עקב לשנות ואמרת, שקרא כהן וקורא עד רביעית ההין, וישראל עולה וקורא עד עולת תמיד עד ונסכה של שבת, כדי שיעמוד הרביעי הבא להזכיר של ראש חודש, ומתחיל ובראשי חדשיכם להזכיר שהיא חובת היום, משום דכל טפי מילתא מחבריה טפי ליה חד גברא, לפיכך צריך הלוי להיות חוזר על עקב ומדלג ואמרת להם.
<h2>דף כב:</h2>
בראש חודש אין נופלין על פניהם, ואין אומרים למנצח, לפי שראש חודש נקרא מועד. שכל שיש בו מוסף גומרין בו קדיש עד תפלת יוצר קודם שיוציאו את ספר התורה, ויום שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ותענית ציבור אין גומרין בו את קדיש.
<h2>דף כג.</h2>
מה שאין אנו קורין וביום השבת כמ' ימים טובים ור"ח. משום דמוספי דימים טובים וראשי חדשים היינו חטאת שצריכים כפרה, אבל שבת דמוסף שלו היינו עולה, ואין צריך להזכיר.
<h2>דף לב.</h2>
גדלו לה' אתי וגו' מפני מה אומר פסוק זה כשנוטלין ספר תורה, לפי שכתוב בארון האלקים [ש"ב ו'] ויהי כאשר צעדו נושאי הארון ששה צעדים ויזבח שור ומריא, כנגד אותן ששה צעדים, אנו אומרים אותו פסוק שיש בו ששה תיבות. ולכך אומרים אחריו רוממו ה' אלקי' וכו' כאשר אמ' שליח ציבור ונרוממו שמו יחדיו, והם משיבים רוממו. [ובתשובות הגאונים נמצא שהיה לו לשליח ציבור לומר אילו שני פסוקים רוממו ה' אלוקינו וגו' רוממו ה' אלוקינו, שהפסוקים הללו מוכיחים שהוא לשון ציווי רוממו והשתחוו]. על הכל יתגדל ויתקדש על כל השירות והתושבחות שאמרנו למעלה, יתגדל שמו של הק' שהוא מלך מלכי המלכים, מושל על כל מושלים, יתגדל שמו. כרצונו וכרצון יראיו שהוא צור העולמים, אדון כל הבריות דכתיב כי ביה ה' צור עולמים. בשמו צר העולם הזה והעולם הבא בה' ברא העולם הזה, כדכת' בהבראם בה' בראם, והעולם הבא בי' והכל הוא מפורש בבראשית רבה, ולמה נקרא שמו ה' שהוא אדון כל. לפיכך יתגדל שמו כי בשמו ברא הכל. בשמי שמי קדם בשמים העליונים. מעונה אלקי קדם. בקדושתו על החיות ובקדושתו שהוא על כסא הכבוד במרכבה. כן יתקדש שמך בנו שישרה שכינתו עלינו כמו על כסא מרכבה, ואז נאמ' לפניו שיר חדש כמו שאומרים עכשיו לפניו המרכבה, כשם שאמר הנביא שירו לאלקים וכו' סולו לרוכב בערבות, שעכשיו שכינתו. לפיכך עלזו לפניו בי-ה שמו, שהוא ממונה על בייא של עולמו, לדון עולמו על צעקת מי שקובל לפניו, בייא צעקה כמ' בייא האי דאחריבנא לביתה וכו'. ונראהו עין בעין בשובו לציון וישכון בנויהו. כל בשר יחדיו שהוסר מהן יצר הרע הדומה לאבן, ויהיה להם לב בשר רך לעבוד ביראה ובהכנעה להק', דכתיב [יחזקאל ל"ו] והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. מן הנשואין מן ישראל שהם נשואים מני רחם. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל וכו' תורת ה' תמימה פיקודי ה' ישרים ה' עוז לעמו יתן הא-ל תמי' דרכו. באילו ד' פסוקים יש בהם מ' תיבות כנגד מ' יום שהיה משה ברקיע וקיבל את התורה. ולא נראה לומר יראת ה' טהורה מפני שאותו פסוק מדבר כנגד ה' חומשי תורה, כמ' שפי' במזמור השמי' מספרים. והמוסיף גורע. וכן בברכת התורה מ' תיבות לפניה ולאחריה כטעם שפי'.
